סיפור אישי

המצווה האחרונה – – –

היה זה בחג הפורים, מספר הרב ישראל נפתלין, מנהל בית חב"ד במרכז הרפואי הדסה – מתנדבים מטעם בית חב"ד הדסה עברו בין המחלקות השונות במרכז הרפואי, וקראו את המגילה במחלקות השונות.

בין המחלקות הגענו גם ל'מכון שרת' בו נמצאת המחלקה האונקולוגית. כשכבר היינו לקראת סיום, והתכוננו ליציאה, קראה לנו אישה מאחד החדרים. היא פנתה אלינו בדמעות בעיניה וביקשה שנבוא לקרוא את המגילה בחדר עבור ביתה. למרות היותנו מותשים ולקראת יציאה, עצרנו לבקשתה לקרוא שם את מגילת אסתר כמצוות ליל פורים.

הבחורה המאושפזת הייתה במצב "לא קל". היא שכבה ללא תזוזה, עם עיניים עצומות, אבל האמא אמרה לנו: "היא שומעת ומבינה". אכן שמנו לב שבזמן שהוזכר שמו של "המן" היא נקשה עם האצבע.. לקיום ההלכה של מחיאת שמו של המן. גם בסיום, לפני שיצאנו, היא מלמלה חלושות: "תודה רבה"…

האמא ביקשה שנבוא גם בבוקר, ביום הפורים, לקרוא לה את המגילה, ואכן למחרת הגענו שוב. אך עוד לפני שנכנסנו קידמה אותנו המשפחה שעמדה מחוץ לחדר בוכיה… הם סיפרו לנו באבל שב'עלות השחר' היא החזירה את נשמתה – – –

כאבנו איתם מאוד. יחד עם הכאב העצום הם הביעו גם שמחה והתרגשות, והודו לנו מאוד על כך שזיכינו אותה לקיים את המצווה האחרונה בחייה, מצוות קריאת המגילה בפורים. הם הוסיפו: ש"מיכל (שם בדוי) מאוד אהבה את חג הפורים, ואך סמלי שזו המצווה האחרונה שזכתה לקיים"

ת.נ.צ.ב.ה.

שמרו על קשר

הרשמו לרשימת התפוצה של לב חב"ד

    הרשמו לסעודת שבת

    הצטרפו אלינו לסעודת שבת מלאה בטעם של בית







      דילוג לתוכן