מספר הרב שניאור מעטוף, מנהל לב חב"ד חדרה:

חלק מרכזי בשליחות המיוחדת של בתי רפואה הוא עיסוק אינטנסיבי ב'ביקור חולים'; לעבור מחדר לחדר, לבקר אנשים ולתת להם כתף תומכת ואוזן קשבת.

מטבע הדברים פעמים רבות מלבד ההתעניינות האישית והסיוע הרגשי אנו זוכים לסייע גם בצורך פיזי, ועל מקרה כזה אני רוצה לספר כעת.

באחד מהביקורים הספונטניים, נכנסתי לחדר וראיתי ילד מאושפז שוכב במיטה ולצידו אמו יושבת על הכסא. הילד היה משותק ל"ע, ותקשר דרך העיניים בלבד.

מיד כשנכנסתי לחדר פנתה  אליי האמא ושאלה אותי האם אני יכול לבדוק לה מתי חל יום ההולדת של בנה על פי התאריך העברי.

ביקשתי ממנה להביט בתעודת הזהות, וכשבדקתי את התאריך העברי נדהמתי. "גברת", אמרתי לה בהתרגשות, "בעוד יומיים יש לבן שלך בר-מצווה!".

האמא ממש התרגשה, וביקשה שאבוא שוב בעוד יומיים כדי לברך את הילד ביום כניסתו למצוות. אני כמובן הסכמתי.

לאחר יומיים אכן הגעתי, אבל לא הגעתי לבד… הבאתי איתי קבוצת תלמידים ממוסדות חינוך חב"ד בעיר, בהנהלת השליח לעיר הרב יוחנן בוטמן. 12 נערים מהבית ספר שלו, שאחד מהם יודע לנגן על כינור והגיע מצויד בכלי הנגינה שלו, ובתוספת עוגה מעוצבת עם השם שלו…

הילדים שרו לילד ושמחו, וניתן היה לראות שלמרות שהוא אינו מתקשר הוא מבין ומרגיש מה קורה סביבו. עיניו של נער בר המצווה המרוגש מלאו דמעות.

חגגנו ושמחנו שם עוד שעה ארוכה, עם הנחת תפילין גם לאנשי הצוות ששמעו את המוזיקה והצטרפו למסיבה.