המכונית הקטנה טיפסה במאמץ את העלייה המפותלת מטבריה מעלה מעלה אל 'פוריה'. תשומת ליבו של אלישע התחלקה בין הריכוז בנהיגה ובין הדאגה לשלומה של אשתו היושבת לצידו וכורעת ללדת.

הקשב של אלישע (שם בדוי) הופנה לשעונים. שעוני הרכב ומד המהירות, שהמחוג בו הצביע על מספרים שבדרך כלל הוא לא יגיע אליהם, אך לא פחות מכך לשעון הזמן. בעוד רבע שעה יגיע זמן הדלקת נרות ובין ציר לידה אחד למשנהו מנסה אשתו למצוא פתרון כיצד ידליקו את הנרות.

את העצירה ברמזור האדום מנצל אלישע כדי לחייג אל השליח במרכז הרפואי פוריה, הרב אליהו קרמר אותו הוא שואל מה אפשר לעשות.

"דבר ראשון אמרתי לו שהוא יכול להיות רגוע", מספר הרב קרמר בחיוך. "הנרות כבר מחכים מוכנים להדלקה על המגש – במיון, בכניסה לחדרי הלידה וגם במחלקות".

"יותר מזה, אמרתי לו, אתה מוזמן כבר מעכשיו לסעודות שבת שתתקיים באולם בסמיכות לבית הכנסת לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית".

בסיומה של התפילה, אלישע הנרגש השתתף בקידוש החגיגי כשהוא נושא בתואר חדש: 'אבא'. עד היום הוא מספר לכל מי שרק מוכן לשמוע, שסעודת שבת המרגשת ביותר אותה הוא חווה הייתה זו שהתקיימה במקום בו הוא ציפה לה פחות מהכול.